רחל כהן: סמטהרן ליקינתון

הופיע: מרץ 2020
דאנאקוד: 425-82

לפתע שמעתי את קולו של קיוון, קול רם וברור, כאילו הוא עומד לידי. יגידו שאני משוגעת, שיצאתי מדעתי, שדמיינתי, שלא יכול להיות דבר כזה, אבל אני שמעתי בבירור את קולו של קיוון והרגשתי שהוא מתחנן למלאך שייתן לו עוד רגע עם אמא שלו, להעביר לה את המסר. "אמא", אמר לי קולו של בני המת, "עוד לא מאוחר”.
רחל שבתאי‑כהן, הילדה שגדלה במה'לה, שכונת היהודים בטהרן, לא ידעה שהיא עתידה לחולל מהפכות ולקבוע תקדימים, אבל מאז ומתמיד ידעה לקחת את גורלה בידיה ולשנות את מציאות חייה. 
 


פעמיים בחיי הכריעו שופטים את גורלי. פעמיים הפקדתי בידיהם את לבי, את תקוותי, את כל מנת האומץ שיכולה אישה כמוני לגייס, את שארית חיי. כל כך הרבה מפריד לכאורה בין שם לכאן ‑ בין האייתוללה מעורר האימה באיראן, שבהינף יד היה יכול להפריד אותי מבעלי וילדי ולשלוח אותי לכלא, לשופטת בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן ‑ וכל כך הרבה מחבר. בשני המקרים לא היה לי יותר מה להפסיד. את החיים שהכרתי הרי ממילא לא יכולתי להמשיך לחיות. עוד לא מלאו לי עשרים וארבע, אבל כבר הייתי אם לשני ילדים, קמרן וקיוון.